מרינה ונמל דיג

נמל עכו

הנמל הראשון של עכו היה כנראה בחלקו התחתון של אפיק הנעמן. הנמל נזכר לראשונה במסעו של כמביזס לכיבוש מצרים בשנים 527-525 לפנה"ס, במהלכו רוכזו בעכו מאות כלי שיט שהובילו חיילים, סוסים ואספקה. העובדה שעכו שימשה בסיס לצי בסדר גודל זה, מעידה על כך ששובר הגלים הדרומי כבר היה בנוי.

הנמל בתקופה המוסלמית הקדומה

עם ייסוד השושלת האומאית בימי מועוויה נזכר שוב נמל עכו. הסולטן מועוויה החליט לחזק את יישובי החוף כחלק ממדיניות ימית, שבסופה נכבשה קפריסין ושולבה באימפריה המוסלמית. במסגרת זו הוקמה בנמל עכו מספנה גדולה, שהתקיימה זמן קצר בלבד. שליט מצרים אחמד איבן-טולון (884-868) סיפח את א"י וחלק ניכר מסוריה, ובמסגרת ארגון נסיכותו החליט לשקם את נמל עכו וביצוריה בדומה לצור.

הנמל בתקופה הצלבנית

בתקופת השלטון הצלבני עלתה חשיבותו של נמל עכו. הקשר הימי שלה עם המערב התבסס על נמל זה, שהיה חיוני לעצם קיומה. אף שעיקר הפעילות הימית הוגבלה לחודשי מאי-אוקטובר, נדרשו שטחים נרחבים לאחסון סחורות וציוד לאכסניות הצליינים וכן לתיקון ולאחסון כלי שיט.

בתקופה העות'מאנית

לאחר הכיבוש העות'מאני הוזנח השימוש בנמל, ששימש מעגן לסירות דיג בלבד. ציורי נוסעים מהמאה ה-18 מתארים את השובר הדרומי והחומה הצלבנית, כששרידיה מתרוממים לגובה ניכר.

גם המבנה המבוצר שעל מגדל הזבובים נשתמר היטב ונבנה עליו מסגד. בשלהי המאה ה-17 ניסה דאהר אל-עומר לשקם את העיר ולבצרה. נראה שלקראת סוף ימיו עלה בידו להביא את הנמל למצב שאפשר לספינות המפרש לעגון בו ולהטעין סחורות, וזאת במסגרת מדיניותו לפיתוח הסחר הימי .

בשליש הראשון של המאה ה-19 נשמר הנמל במצב תקין ושימש, לא אחת את הצי המצרי של מוחמד עלי ואיברהים פחה. הנמל חרב בהפגזת עכו על ידי הצי הבריטי והאוסטרי ב-1840, אז ניזוקו חומת השובר הדרומי ומגדל הזבובים .

נמל העלייה לרגל לארץ ישראל

ארץ הקודש משכה אליה מימים קדומים עולי רגל, בעיקר יהודים ונוצרים. רבים מהם הגיעו לארץ דרך נמל עכו. מעמדה של עכו עלה בעיקר לאחר כיבושה בידי הצלבנים בשנת 1104, כשנמלה הפך לשער הראשי של א"י.

לפרטים נוספים ולהזמנת עגינת אורח ניתן להיכנס לאתר נמל עכו- akko-port.org.il