החמאם הטורקי

 "חמאם אל-באשה" נבנה בסוף המאה ה- 18 ע"י ג'זאר פחה, מושל עכו, בהתחלה נקרא "חמאם אל-ג'דיד" (החמאם החדש) אך לאחר מכן שונה שמו ל-"חמאם אל-באשה" (חמאם הפחה), לכבודו של אלגז'אר.

בניית החמאם הייתה חלק מהפיכתה של עכו בתקופה העות'ומנית, בעיקר ע"י אלגז'אר פחה, מכפר דייגים קטן לעיר נמל שבה מתנהלת תנועה ערה ושוקקת של מסחר ובנייה. בתקופת שלטונו פעל אלגז'אר לקידום העיר בתחומים רבים ושונים. בין מפעליו ניתן למנות את בניית אמת המים שהוליכה את מי המעיינות לעיר, הקמת שובר הגלים לעגינה בטוחה בנמל והקמת מבנים חשובים דוגמת חאן אל עומדאן, המסגד הגדול של עכו, ארמונו המפואר, וכמובן החמאם.

בחמאם שלושה חלקים עיקריים:

חדר ההלבשה – זהו האולם הראשון אליו תיכנסו מהחצר. שם היו באי החמאם מתפשטים, משאירים את בגדיהם, מתעטפים במגבות המיוחדות, נועלים את כפכפי החמאם ונכנסים לחדרי הטיפולים והאדים. לאחר הטיפולים השונים, היו שבים אליו למנוחה והתרגעות.

ארבעת חדרי הביניים, שנמצאים בין החדר הקר לחדר החם – החדרים הפושרים, שימשו לטיפולים ופעילויות שונות. החל מטיפולים קוסמטיים, ריפוי ועיסוי ועד ולמסיבות רווקים רווקות והכנת היולדת לקראת הלידה.

החדר החם – החדר האחרון הינו עיקרו של החמאם – חדר האדים. החדר כלל סאונה ומרחץ אדים, כולל קרצוף, סיבון ועיסוי הגוף והנשמה. החדרים הקטנים שסביב הבמה המרכזית שימשו לטיפולים פרטיים בעשירים ובמיוחסים.

במשך כמאה וחמישים שנה, מיום הקמתו ועד למלחמת העצמאות ב-1948, תפקד החמאם כבית מרחץ פעיל. בנוסף לתפקידו הדתי, למלא את מצוות הטוהרה לפני התפילה, מילא החמאם חלק נכבד כמעט בכל תחומי החיים בעיר העות'מנית. הוא שימש מקום למפגשים חברתיים, למנוחה בילוי וחגיגות, היה מקום משכנם של הרופאים והגלבים ושימש כ"בית פינוקים" לעשירי העיר. בקיצור, היה זה המקום בו מתרחשים הדברים ובו משוחחים על המאורעות האחרונים – מאורעות היסטוריים חשובים כמו גם מאורעות שהם בגדר רכילות בלבד.

חוויית הבלן האחרון

חוויית הבלן האחרון מייצגת גישה חדשנית להצגת פרק בהיסטוריה של עכו – התקופה העות'מנית.

במקום מוזיאון אתנוגרפי או היסטורי בחרנו להציג פרקים מהתקופה בדרך סיפורית – להפיח חיים בחמאם ולשתף את המבקר בסיפורים שנשמעו בין קירותיו של "המוסד"